פרסונה מהדהדת

ד"ר שי כהן
יוצרים רבים עוטים על עצמם פרסונה. אין קו מפריד בין המופע שלהם מול קהל למציאות עצמה. כך היה אודי. אדם שהבין שהאותנטיות היא ערך ולא יופי ולכן מעולם לא היה מחויב לענות על ציפיות אסתטיות, על כוונות או אינטרסים.
תחושת האלתור והאימפולסיביות שלו הניבה תמיד את הבלתי צפוי והמפתיע, ולא רק במוזיקה. הוא הבין שפעולה אינה ניתנת לחישוב מושכל ועל כן לקח על עצמו את האלתור כדרך חיים. מצד אחד יצר משמעויות ומהצד האחר לקח סיכונים… ונכון, זה לא תמיד הצליח… וזה בסדר.

באיזה שהוא אופן גדלתי עם אודי, ניגנו יחד עוד בהיותי נער, לאורך שנים רבות, ובמקומות אינספור. בצעירותי, לא הבנתי באמת מי הוא.
פרסונה שמתבטאת בפשטות וכולה אלתור ו"טעויות". רק ממרחק השנים אני מבין את מה שהוא הבין כנראה באופן אינטואיטיבי. אין טעויות ואין מראית עין של סבירות. רולאן בארת כתב את זה טוב ממני: "כל אחד מאתנו מדבר משפט אחד בלבד, שרק המוות קוטע אותו". ולצערי, ובאופן מפתיע – כך קרה. אודי נלקח מאיתנו אך הפרסונה שלו ממשיכה להדהד אצלי ואני מניח שגם אצל כל מי שזכה להכיר אותו.

how insensitive – Udi Kazmirski, Sharon Elmakiyas, Shai Cohen

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *