נפש תאומה שלי

עברו כבר 8 שנים ואתה עדיין כל כך חסר, אבל למה להתחיל מהסוף?

הוא נכנס לפאב והתישב על הבר. "מה תשתה" שאלתי "מה שאתה רוצה" ענה לי. כברמן מתחיל לא הייתי יכול לבקש תשובה טובה יותר והתחלתי למזוג לו את כל מה שאסור – לא עזר. הבן אדם לא "נפל".

למחרת הוא חזר. שוב שתה ודיברנו. חיכה איתי עד הסגירה והמשכנו לביתו. לא יודע מה הוא מצא בי אבל מאז התחיל לדחוף לי לאוזניים מוסיקה קסומה. לילות שלמים היינו מבלים בהקשבה למוסיקה ושיחות עומק.

למעשה, במשך 3 השנים הראשונות להיכרותינו היינו ביחד כמעט 24 שעות ביממה. מעת לעת הייתי קופץ הביתה להתקלח ולהחליף בגדים ושוב נפגשים. הולכים לנגינות שלו, לחזרות או סתם לסיבוב רגלי.

ערב אחד ישבנו ודיברנו סתם בתחנת אוטובוס. אישה עברה שם ועצרה – "סליחה, אני חייבת לשאול אתכם משהו" "בבקשה תשאלי" ענינו כאחד. "אתם כל כך יפים, למה אתם כאלה? אודי הסתכל עלי ואני עליו ושנינו שאלנו אותה "כאלה מה?" "הומואים" ענתה ללא היסוס. הו, כמה צחקנו מזה…

היום אני מבין למה היא חשבה ככה. לאודי ולי היתה סוג של אינטימיות. הוא לימד אותי שאפשר לשוחח עם גבר אחר בשקט וקרוב.
ברבות הימים אודי נעשה לאדם שנחשפתי אליו הכי הרבה שאפשר אפילו יותר ממי שהיתה אשתי. טוב נו, בניגוד אלייה הוא גם היה מסוגל להכיל….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *