כמו שאודי היה יצור מיוחד, כך גם המוסיקה שלו יצאה לאור בצורה מיוחדת. הוא היה אדם אנטי-ממסדי בצורה דתית ממש. כל מה שהיה בו חליפה ועניבה וטפסים ¬ אודי רצה לתת לו בעיטה אחת גדולה. וכך גם במוסיקה. המיינסטרים לא דיבר אליו. הוא חיפש את מה שמעבר למיינסטרים. אבל הוא גם לא נמשך לאוונגרד. מצד אחד בעיטה, מצד שני אהבה גדולה לצורה ואסתטיקה ¬ זה השילוב שאיפיין אותו. בין האסתטיקה לבעיטה מצאנו שנינו קו משותף.
דרור בר ישראל